הסיפור של יקב גוש עציון, שהוקם ב-1995, מתחיל כמה שנים קודם לכן בשיח פטל שחור עתיר יבול בחצר ביתם של בני הזוג תמר (ז״לֹ) ושרגא רוזנברג. את הפרי שלא אכלו או שימרו כריבה הם התסיסו במרתף ביתם שבאפרת, בה התיישבו ב-1986. התוצאה הייתה כמה בקבוקי יין-פטל שזכה לשבחים, וחלום אחד. ובחלומו של שרגא ברכתו של יעקב לבנו יהודה, ברכה אותה פירש רש״י כי בארץ יהודה ירבה היין, מתגשמת בשנית. שנאמר: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.
בעידודם של שכנים וחברים שטעמו מיין הפטל, שרגא, שהיה עובד סוציאלי, התפטר ממשרתו כמנהל בית אבות, ובתמיכתה של תמר, שהייתה מהנדסת וניהלה את היקב עד פטירתה ב-2013, הוא יצא לדרך חדשה. בשנה הראשונה הביא שרגא שאריות ענבים מבציר ברמת ערד, הנמוכה 500 מטר מאפרת, והתנסה בעשיית יין כשאת החביות הראשונות הוא הניח ממש בסלון הבית. מתוך אמונה בטרואר האזורי ועל רקע ההיסטוריה העשירה שלו, ולמרות שבאותה תקופה היו בכל האזור רק 5 דונם כרם ליין, החליט שרגא לנטוע כרם וזמן קצר לאחר מכן הקים את היקב.
הטרואר המשובח של גוש עציון, על גב ההר מדרום לירושלים, איננו המצאה חדשה, שכן במקום זה גודלו גפני-יין במשך מאות רבות של שנים. עם הכיבוש המוסלמי במאה השביעית נאסרה גפן היין מסיבות דת, והחקלאות המקומית עברה להתבסס על ירקות ועל בוסתני זית ושקדיה. הגפנים המעטות שנותרו היו של ענבי מאכל. מדובר באזור סלעי קשה לעיבוד, אך כזה שמשיב באיכות גבוהה, בו הקרקע המאווררת עשויה משכבת בליה דקה של סלע גיר. החלקות מצויות בטרסות על שיפוע ההר בגבהים של כ-900 מ׳. לאזור ההר הפנימי, הרחוק מהשפעתו הממתנת של הים, אקלים שמאופיין בלילות קרים ובימים יבשים מאד, חמים ושמשיים בקיץ, ובקור ובגשמים ואף בשלג בחורף. כל אלה מביאים לענבים עם הבשלת טעמים טובה אך בו בזמן שומרים על חומצה טבעית מרעננת.
ליקב, שהחל לצבור נפח והושק רשמית בשנת 2000, קראו תמר ושרגא גוש עציון. הצלחתו המתהווה שימשה השראה לקיבוצים הסמוכים, שהחלו בתורם לנטוע גם הם כרמים לענבי יין ולספק אותם ליקב. השפעת היוזמה הייתה גדולה ותמונת החקלאות באזור כולו השתנתה לבלי הכר.
כיום, עם 600 דונם של כרמים, שמרחקם המקסימלי מן היקב עומד על 2 ק״מ, מייצרים בגוש עציון כ-100 אלף בקבוקים בשנה, 40% מתוכם לייצוא. היקב עושה שימוש ב-20 זנים שונים, מהם מיוצרות 17 תוויות שונות ב-3 סדרות. האלון הבודד הוא שמה של סדרת הבסיס. בסדרת הביניים, נחל הפירים, יש בעיקר בלנדים, ועל התוויות אינפורמציה הקשורה לאקוודוקט של הורדוס, שהוביל מים מגוש עציון לירושלים וכלל בארות אנכיות מרשימות. עמק ברכה היא הסדרה הגבוהה. כפי שניתן לצפות מכמות כזו של תוויות, הסגנון אינו אחיד. חלק מהיינות מאופקים ואחרים מוחצנים ובעלי גוף. לצד יינות ים תיכוניים מבוקבקים גם יינות בסגנון בורדו ובורגון. איתי להט, יינן עם מגע עדין שאנחנו בצ׳ירז מאד אוהבים, הוא היינן היועץ של היקב.
בשנת 2004, בשותפות עם יקב תשבי ובתמיכתו של משקיע מחו״ל עבר היקב למשכן חדש בצומת הגוש. המבקר ביקב יכול להשקיף על אזור הייצור מגשר מתכת, על החביות במרתף היישון מחלון זכוכית גדול, ועל הכרמים ממרפסת הנוף. בנוסף לטעימת יינות מציעים במקום ארוחה במסעדה החלבית ואפילו מוזיאון חינוכי קטן העוסק בהיסטוריה של האזור.